בן גולדה (זהבה) ומאיר, נולד ביום א' באדר א' תרפ"ד (6.2.1924) בצפת למשפחה ותיקה המושרשת בעיר מדורות. הוא למד בבית- הספר "אליאנס" ובגימנסיה "חינוך" בצפת ואהב במיוחד את שיעורי המתמטיקה. במשך שנים היה עוזרו של המהנדס העירוני ונשתבח בעבודתו הדייקנית. גם הערבים, אשר לרגל עבודתו הכיר את יישוביהם, כיבדוהו למרות גילו הצעיר וכינוהו בחיבה "מוהנדס". משה-זאב אהב מוסיקה קלאסית ובשעות הפנאי הירבה להקשיב וליהנות ממנה הנאה עמוקה. הוא אהב את עירו צפת וכחבר מחתרת ה"הגנה" הקדיש את מיטב יכולתו למנוע הישנותה של חרפת טבח תרפ"ט, כאשר רבים מתושבי צפת היהודים נטבחו בידי שכניהם הערבים. לרגל עבודתו היטיב להכיר את הטופוגרפיה של הגליל העליון ובידיעותיו אלה השתמש בחודשי חורף תש"ח לסיורים, לחסימת הדרך בפני האויב, לתכנון פעולות נגד קניו ולהוראת הדרך לביצוען. היה זה הוא אשר הכין את המפה הטופוגרפית של העיר הערבית על כל ציוניה בשעת ההכנות לכיבושה. משה-זאב הלך בראש הלוחמים בפשיטה על סאסא, היה ראשון בפעולה של זריעת מוקשים בעין-טיבה, בקרב דהריה והפצצת דרך נסיגת הערבים מסביבות צפת. היה חבר טוב ומסור ומוכן לעזרת הזולת. סייר וחבלן מעולה, שופע אומץ ומשפיע מרוח זו על כל בני החבורה.

מאז החלטת עצרת האו"ם ביום 29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, לא ישן בבית והיה מפקח מדי לילה על עמדות-השמירה בתוך העיר ובגבולותיה. משיצאו הבריטים והפקירו את קומץ היהודים לים הערבי שמסביב, היה זאב אחד מאותם יחידי-סגולה שידעו לעודד את המגינים המעטים לא רק בדיבור אלא בפעולות כאשר עמד בראש הלוחמים בעמדות הקדמיות והמסוכנות ביותר והפיח בהם בביטחונו ובשקט הנפשי שלו. כך הוליך אותם להסתערות על "המצודה", בה נפל תוך כדי קרב, ביום כ"ז בניסן תש"ח (5.5.1948) והלוחמים נאלצו לסגת מפני האש הקטלנית ולהשאיר את גופתו בידי האויב. כעבור ימים אחדים נעקר האויב מכל העיר והסביבה וגופתו של זאב נמצאה וקהל צפת המשוחררת ליווה אותה בכבוד למנוחתה האחרונה בבית-הקברות הצבאי בצפת.